Skip to content

תולדות תורת סירסאנאטי זאנוזאני אקילי (סז"א)

בשפות טורקיות והודיות, פירוש המילה Sirsanaty הינו "ידע סודי". לשמות של תורות רבות ישנם שורשים קרובים, אולם ביחס לתפיסת עולמו של סירסאנאטי, "סודי" פירושו לא מוסתר או מוסתר, אלא משהו שמונח במקום בולט ומתגלה כבלתי מובחן. זהו סוד גלוי, וכדי לדעת אותו, צריך רק לכוונן את דעתך אל הגל של חוכמה, להקשיב היטב למה שאומרים החכמים של כל הזמנים ושל כל העמים. ואז, בהרמוניה של עצות ואזהרות חכמות, ניתן להוביל את חייך לאפיק החוכמה המושלמת.

חוכמה של סירסאנאטי איגדה את כל תחומי חייו של האדם: הידע ברפואה ובאומנויות לחימה, התנהגותו, עולמו הפנימי, יחסיו עם עצמו, יחסיו עם אנשים וטבע, כמו גם חינוך של הדור הצעיר.

ההיסטוריה של סירסאנאטי עתיקה, מלאה באירועים ובהשפעות שונות. סירסאנאטי ספגה חוכמת וידע של יותר מאלף שנים שנאספו מכל רחבי היבשת האירו-אסית, שנבדקו על ידי חיי שבט משפחתי שהצליח לסנתז את המגוון הרוחני, אותו המשפחה פגשה במהלך נדודים וחיפושים אחר האמת.

מהי ההיסטוריה של היווצרותה של תורה זו?

באמצע האלף הראשון לפני הספירה, הארים הקדומים איכלסו כמעט את כל חצי האי ההינדוסטני ויצרו בו גלעדים גדולים של חייהם ותרבותם: הוודות, שחלקן היה המדע העתיק לריפוי איורוודה, המערכת החברתית וארן, ארכיטקטורה ואמנות מהודרות.

במאה השישית לפני הספירה בהודו התהווה תורה חדשה – בודהיזם. באזורים אחדים של המדינה הוא נקלע לעימותים עם מסורות עתיקות יותר. מאבק זה לא תמיד התרחש בדרכי שלום. כתוצאה מזאת כמה משפחות שלא רצו להכיר בשליטה של תפיסת העולם החדשה שהייתה מועדפת על השלטונות, עזבו את מולדתן לחפש אחר מקומות חדשים שבהם הן יכלו לנהל את אורח חייהן ומחשבותיהן העתיק בחופשיות, כפי שעשו אבותיהן.

זאת היתה דרך לא קלה ואף מסוכנת, אבל ההודים-ארים היו לוחמים חזקים וחסרי פחד. כוח הרוח שלהם נתמך על ידי ידיעת עקרונות חיי האדם, מערכת היחסים הנכונה במשפחה, יכולת לגדל ילדים בהתאם לעקרונות החוכמה והידע שלהם.

על פי אגדה, אחד השבטים שחיפש לו מקום מגורים חדש, פנה צפונה – לאזור בין נהרות אמודריה וסירדריה. ברם המפגש עם חייליו של אלכסנדר מוקדון, שסללו את הדרך להודו דרך מרכז אסיה, אילץ את השבט לסטות מזרחה – לקשגר והלאה לאזור שינג'יאן בסין. לאחר שבאזור החצי-מדברי הזה הנמלטים היתקלו ביחס לא-ידידותי מצד הוותיקים שראו במהגרים החזקים את היריבים למשאבי הטבע הדלים, השבט עבר למרגלות של טיבט, שם נותרו הרבה אדמות בלתי מאוכלסות.

שם, כמעט בבידוד, המהגרים בילו כמה מאות שנים, עד שבטיבט התייצבו פקידים סיניים על מנת לספח את האזור אל האימפריה השמימית.

ושוב אהבת החופש גרמה לבני השבט לעזוב את בתיהם. ושוב דרכם עברה דרך שינג'יאן, אך הפעם המהגרים החליטו לענות בלחימה לשבטי הפרא המקומיים ובכוח להקים את שלטונם בארץ החדשה. המאות שלאחר מכן עברו בהתכתשויות מתמשכות עם שינג'יאניים שחישלו לא רק דמות מתמדת בנדודים, אלא גם שליטה שאין דומה לה באומנויות הלחימה, המבוססת על שמירת הידע העתיק של עקרונות חיי אדם ויחסי אנוש.

בתחילת המאה ה-13 לוחמי ג'ינגיס חאן יצאו מצפון סין ומונגוליה. המהגרים מהודו, בניגוד לשבטים רבים שהושמדו במהלך הניסיונות חסרי התועלת להתגבר על כוחותיהם של ג'ינגיס חאן ובני בריתו, ראו מיד במצביא הג'ינג'י את הכוח שעדיף להתחבר איתו מאשר לריב. הרי בין עקרונות תפיסת עולמם היו: אל תעשה לעצמך אויבים חזקים; הדרך הטובה ביותר להיפטר מהאויב היא להתיידד איתו. גם ג'ינגיס חאן, בהיותו שליט נבון, הצליח להבחין בשבט הקטן כוח, אומץ וכישורים בעלי ערך.

ב-25 בנובמבר 1221, בקרב ליד הנהר האינדוס, בנו של שאח כורזמי מוחמד השני בשם ג'לאל עד-דין, הודות לתקיפה זעופה בלתי צפויה הצליח להתפרץ למטה האישי של ג'ינגיס חאן, שהיה לבדו ללא שמירה. ג'ינגיס חאן נאלץ לברוח, ורק התערבות של משמרו, שעזב את הקרב ומיהר לעזור למנהיגו, הציל אותו מהמוות הקרב.

המסורת מצביעה על התאריך הנ"ל בתור יום הקמת השושלת שבה כעבור שלוש מאות שנים עוצבה סופית תורת סרסאנאטי.

באותו יום, באורח פלא, החליט הג'ינגיס חאן להקצות חלק נבחר מהצבא כשומריו האישיים – קשיקטנים, שלא היו צריכים להשתתף בקרב הכללי ונהנו מהתנאים ומהקצבות המיוחדים. תפקידיה של היחידה הזאת כללו אימונים מתמידים ושמירה על החאן ועל מקורוביו.

כך נולדה הסביבה הפוריה להתפתחות מערכת הכשרת הלוחמים, ללא סיכון ממשי להיהרג כבר בקרב הראשון ולקחת לקבר את הידע ואת הניסיון. אבות אבותיהם של מורי סירסנטי נעשו שומרי הראש של ג'ינגיס חאן, ומאוחר יותר גם של שאר הח'אנים של האורדו המזרחי.

החיים באימפריה המונגולית הכירו להם תורות רבות שלא היו מוכרות להם בעבר, כולל הידע הסודי של הפרסים, של עמי הקווקז, של העמים הטורקיים והשמיים. בהיותם קרובים לשליטים הם נהנו מהזדמנויות רבות. בעת בהגנה על הרשויות הם יכלו לזלזל בכולם, אבל בקירבה לשלטון לא קלקלה אותם. אז בהדרגה, במכלול של השפעות ותנאים שונים, פותחה תפיסת עולם המשלבת ידע, כוח ומסורת שהוכיחה את  עצמה במהלך מאות שנים.

מאוחר יותר, האימפריה של ג'ינגיס חאן החלה להתפורר, והמוסר של חאנים הורע. כהשתומך האחרון של ג'ינגיס חאן הובס על ידי טימור הכובש, שומרי ראשו לשעבר עברו לשירות המנצח. הם זכו לכינוי "אלף המטורפים". משפחותיהם התיישבו במרכז אסיה, בין הרי פאמיר ועמק פרגאנה הפוריה, והמשיכו לרכז ולהסדיר את הידע שהצטבר ממקומות וממקורות שונים.

במאה ה-16, כאשר תומכו של טימור בשם באבור, מייסד שושלת המוגולים הגדולים, הלך לכבוש את הודו, המשמר האישי שלו הורכב משלוש מאות מומחי סירסנטי.

אח"כ המשפחה עלתה צפונה, לאזור אויגור שבסין, שם היו לה תנאים נוחים יותר לחיים שקטים ולשמירת הידע שנצבר.

הידע של סירסאנאטי זהו הגורם שאיפשר לקבוצת אנשים זו לשרוד במשך מאות רבות להתגבר על קשיים, נדודים ואויבים רבים. כל השנים הללו מערכת הידע על העולם נמסרה מדור לדור, התעשרה, אך שמרה על משמעותה העיקרית: לתת לאנשים את הבסיס כדי להתגבר על הקשיים למיניהם, להעניק להם ידע על חוקי הטבע והאדם, ללמד אותם את היישום הנכון של הידע הזה, להגן מפני הרוע והאלימות.

כל הזמן הזה, מורי סירסאנאטי, באשר הם נמצאו, לא משנה לאן הגורל זרק אותם, אספו ידע ייחודי, הכלילו אותו, שיפרו, פיתחו, התאימו אותו לתנאים חדשים. לכן במקורות של סירסאנאטי תוכלו למצוא הדים של תרבויות של מדינות ועמים שונים. את מכלול הידע הזה, השזור בתוך צרור מילים ומעשים המשותף, מומחי האומנות הזו שמרו והגנו מפני זרים שתוך יישומה הלא נכון היו עלולים לגרום רע ולא טוב.

זו הסיבה למה התורה הסודית של סירסאנאטי יכול להיות מועבר בעיקר רק לבני משפחתו הראויים ביותר. לכן התורה הזאת מייחסת חשיבות כה רבה לנושאי אהבה, נישואין, משפחה, חינוך ילדים. ידע זה שונן והועבר מאב לבן, מבן לנכד, תוך שימור של המסורת והמטרה המקורית.

במשך מאות שנים, סודות של סירסאנאטי לא חרגו מתחומי השבט. אסור היה לספר אותם אפילו לבנות, מכיוון שהן יתחתנו – ואז סוד אומנות הלחימה יועבר למשפחה אחרת. אבל את הכלות (נשות הבנים) כן לימדו להתגונן. נשמרה הגירסה הנשית של סירסאנאטי שנבנתה על תנועות נשיות טבעיות.

עם זאת, תמיד הייתה אפשרות, מדי פעם, בזהירות ותוך הגבלות מחמירות, להעביר את הידע מחוץ למשפחה. התנאי העיקרי לכך היה הכנה יסודית של הרוח האנושית לתפיסת הידע. כשם ששמרו על אש כערך הגדול ביותר שהילדים תוך המשחק איתה עלולים לגרום לשריפה, כך גם החוכמה מוגנת מפני בורים, אנשים קנאים ושפלים. באשר לשוטים, הידע לא יביא להם כלום למעט נזק וסבל.

עם זאת, כל סוד בסוף מתגלה, לכן אם יש רצון עז לחפש ולהשיג את הידע הסודי, אי אפשר להסתירו מאנשים.

אלכסנדר (אבו) אקילוב, הנושא האחרון של מסורת סירסאנאטי זאנוזאני אקילי, היה בנו המאומץ של נציג השושלת העתיקה הזו שברחה דרך ההרים מסין לברית המועצות בעת "מהפכת הדרורים", במהלכה מאו דזה-דונג, בין היתר, רדף אחר מומחי סגנונות הלחימה הסודיים.

אלכסנדר (אבו) נולד ב-4 בדצמבר 1947 בעיר סטלינאבאד (כיום דושנבה, בירת טג'יקיסטן) והתגורר בהרים. כשהיה בן 7 , המשפחה עברה לטשקנט אבל בחופשות הילדים נסעו להרים. מגיל 6 הוא למד סירסאנאטי אצל אביו המאמץ, יוללה. משפחת יהודי בוכרה אקילוב ומשפחה אויגורית-מונגולית של יוללה צ'אן פו שן חיו בידידות בבית משותף בהרי טיין שאן.

בנו של יוללה עצמו בשם בורבוי ז"ל שגדל עם אבו כאחים, נפטר באופן טרגי מטטנוס בשנת 1982.

ב-1983 אלכסנדר (אבו) אקילוב קיבל את מעמד נושא המסורת מיוללה באמצעות טקס הברכה והעברת טבעת המשפחה שמועברת מדור לדור רק במשפחה זו.

בסוף יולי 2017, בעלי ומורי היקר אלכסנדר (אבו) עזב את גופו. את המורשתו שומרים וממשיכים תלמידיו ואני – עבדתכם הנאמנה.