Skip to content

סוכרת

כיום אנשים סובלים מסוכרת לעתים קרובות כל כך, עד שרופאים ברחבי העולם משווים תופעה זו עם פנדמיה. סוכרת מייחסים בצדק למכות העיקריות של הציביליזציה המודרנית.

אז מהי סוכרת? מהי המחלה הזאת, האם אפשר להימנע ממנה, ואם כן – כיצד?

באיורוודה סוכרת (פראמהה, מדהומהה) נחשבת להפרה של חילוף החומרים המימי. ישנם מעל עשרים סוגים של הפרות כאלה, ובהתאם אותה כמות סוגי סוכרת, שתלויים גם מהתכונות האישיות של האדם.

ברפואה המערבית מבחינים בין שני הסוגים העיקריים של סוכרת: הראשון הוא insipidus (לא סוכרי, תלוי אינסולין, יובנילי) והשני הוא mellitus (סוכרי שאינו תלוי באינסולין).

מכתבים עתיקים ידוע כי סוכרת מוכרת לרופאים במשך למעלה מ-3,500 שנה. השורש "סוכר" בשם המחלה נבחר בגלל הדימוי לפיו בסוכרת סוכר עובר דרך הגוף מבלי להשתנות ומופרש בשתן, וכתוצאה מכך לשתן אצל חולי סוכרת טעם מתוק.

התסמינים השכיחים של סוכרת כוללים בדרך כלל: עייפות, צמא, השתנה תכופה, גירוד בעור ובנקבים, ירידה במשקל. בהתאם למאפייני גוף החולה וסוג המחלה, מתווספים תסמינים נוספים.

למרבה הצער, לא כל החולים חווים מיד ביטויים מוחשיים של המחלה. בסוכרת מסוג 2, תסמינים אלו יכולים להיעדר במשך מספר שנים, כאשר המחלה חודרת עמוק יותר ויותר לתוך הגוף וגורמת לו נזק.

להלן כמה גורמי סיכון למחלה זו: גיל מעל 40, חוסר פעילות גופנית סדירה ומספקת, מקרי סוכרת אצל קרובי משפחה, רמות סוכר גבוהות בדם במהלך ההיריון, השמנה, יתר לחץ דם, רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם, תסמונת השחלה הפוליציסטית. בנוכחות של לפחות כמה גורמי סיכון אלה, לצורך אבחון המחלה בזמן, יש לבדוק את רמת הסוכר בדם לפחות פעם בשנה.

מהי הסכנה של סוכרת בנוסף לצימאון, השתנה תכופה ותסמינים אחרים המפורטים לעיל? במקרים של אבחנה מאוחרת מדי, תזונה לא מתאימה, אורח חיים לא תקין וחוסר טיפול רפואי, עלולות להתפתח סיבוכים של סוכרת כגון: הרעת ראייה עד לעיוורון מוחלט, פגיעה בכלי דם הגפיים התחתונות עם התפתחות גנגרנה וכריתתן לאחר מכן, פגיעה בכליות, פגיעה בכלי דם של הלב והמוח, אוטם שריר הלב, שבץ מוחי, ואפילו מוות.

הבה נעמוד על מנגנון האיזון של חילוף החומרים. הדבר חשוב להבנת נסיבות התרחשותה של הפרת כה כבדה של התפקוד המתואם של הגוף, כמו מחלת סוכר.

בריאותו של כל אדם מותנית ביכולת של גופו לעכל ולקלוט חומרים הנחוצים לחיים, כגון חלבונים, פחמימות ושומנים. למען החזקת הגוף הבריא, חשוב מאוד לשמור על רמות האינסולין, הגלוקגון והסומטוסטטין הנדרשים. החומרים הנ"ל מיוצרים על ידי הלבלב. כמו כן הכרחית הפרשת ההורמונים התקינה מבלוטת התריס, מהתימוס ומבלוטת יותרת הכליה.

לכל שלושת ההורמונים של לבלב, תפקידים שונים אך תלויים זה בזה. לדוגמה, הפרשת אינסולין מפריעה להיווצרות הגלוקגון, וסומטוסטטין מעכב את הפרשת הגלוקגון והאינסולין. מדוע זה כל כך חשוב? מכיוון שאדם זקוק לרמה יציבה של גלוקוזה בזרם הדם בכדי להזין את תאי המוח. ברור לכולם שהמוח זקוק לגלוקוזה לצורך תפקוד תקין, לכן זו המשימה העיקרית של התהליך המטבולי הזה. הורמוני בלוטת התריס מעוררים את כל ההיבטים של חילוף החומרים הפחמימי, כולל ייצור גלוקוזה מוגבר ועלייה בספיגתה על ידי התאים. גלוקוקורטיקואידים, ביניהם קורטיזול (הידרוקורטיזול) המיוצר על ידי קליפת בלוטות יותרת הכליה בתגובה למצב הלחץ, משפיעים על חילוף החומרים של פחמימות, חלבונים ושומנים.

מהאמור לעיל נובע כי סוכרת הינה מחלה אנדוקרינית מערכתית הקשורה או למחסור בהורמון האינסולין, או לייצור היתר שלו. בשני המקרים נגרמת הפרת חילוף החומרים של פחמימות, שומנים וחלבונים.

זה נראה כמו פרדוקס, אך במציאות הגורמים והסיבות של שני סוגי הסוכרת שונים לחלוטין. תחילה נפגעים שני איברים שונים, אך בסופו של דבר הביטויים הקליניים שלהם זהים.

במקרה הראשון, נהרס המנגנון האנדוקריני של לבלב (איי לנגרהנס), מה שמוביל מהר מאוד להתפתחות של אי-ספיקת אינסולין מוחלטת. במקרה השני, מופרעת הרגישות של תאי הכבד ורקמות אחרות לפעולת האינסולין, אשר בהדרגה, למרות ייצור היתר של ההורמון הזה על ידי הלבלב, מוביל לאי-ספיקתו הפיזיולוגית היחסית. על סמך לסימני ההיכר האלה, סוכרת מחולקת לשני סוגים: התלויה באינסולין והלא תלויה באינסולין.

לרוב, בסוכרת התלויה באינסולין (סוכרת מסוג 1) חולים ילדים ומתבגרים חולים (לכן היא נקראת גם "סוכרת נעורים"). סוכרת מסוג זה מתפתחת לרוב במהירות גבוהה וללא טיפול נועד עלולה לגרום למוות.

הסוכרת הלא תלויה באינסולין מתרחשת, ככלל, בגיל העמידה ובגיל הזהב. התפתחותה נמשך שנים ועשרות שנים, לרוב בין 5 ל- 30 שנה.

סוכרת מסוג 1 מופיעה בכל מדינות העולם ללא כל מגמה גיאוגרפית, ואילו סוכרת מסוג 2 נפוצה בעיקר במדינות מפותחות כלכלית.

רפואה קונבנציונאלית רואה בסוכרת מחלה חשוכת מרפא. את, איורוודה, סז"א, הרפואה הטיבטית והרפואה הסינית מחשיבות את הסוכרת למחלה קשה לטיפול, אך ניתנת לריפוי, במיוחד בשלביה הראשונים.

הסיבה לסוכרת מסוג 2 היא בדרך כלל תת-תזונה: צריכה מוגזמת של סוכר, ממתקים, מוצרי חלב, אלכוהול, שומנים ולחם. גם אורח חיים לא תקין יכול להוביל למחלה זו. הגורמים במקרה זה הם: השמנת יתר, פעילות מינית מופרזת, שינה ביום, חוסר תנועה, חרדה, לחץ ומתח. במישור הפסיכו-רגשי, מדובר במחלה של תשוקה לא מסופקת, אי שביעות רצון מהחיים, חוסר אהבה, אי-יכולת לקחת ולתת, קנאה.

איורוודה וסז"א סבורות כי הסיבה החשובה וה"עדינה" להתפתחות הסוכרת היא הפרה של זרימת האנרגיה בגוף האדם, כלומר שיבוש של מאניפורהצ'אקרה, שמשמשת תחום מידע אנרגטי ומוקרנת על האזור האפיגסטרי ועל אזור מקלעת השמש. מאניפורה מכוונת את האנרגיה הנוצרת כתוצאה מתהליכי עיכול שונים המתרחשים בקיבה, במעי הדק, בכיס המרה, בכבד, בסיבים השריריים. בתהליכים הפיזיולוגיים החשובים האלה מיושם בעיקר ההורמון אינסולין. הוא מסונתז בתאי בטא של הלבלב, אין לו מקבילים באיברים אנדוקריניים אחרים. למעשה זה המפתח שפותח לגלוקוזה ולמרכיבים ביולוגיים רבים אחרים של המזון, את הדרך לתא.

מאניפורהצ'אקרה קשורה לא רק לייצור של כל האנזימים וההורמונים המעורבים בעיכול ובקליטת המזון כמו גם בתפקודן תקין של המיטוכונדריות, שהן תחנות האנרגיה של כל תאי הגוף. היא קשורה גם לתפקוד בלוטות יותרת הכליה, המספקות הומאוסטזיס, כלומר יציבות של הסביבה הפנימית בגוף האדם. ברמה של הגוף "העדין", מאניפורה יכולה להשפיע על מרכז הרצון האינטלקטואלי (בודהי) ועל השכל (מאנאס).

איורוודה רואה כישרון אנושי לא ממומש כגורם הקארמי לסוכרת. הרי בעולם החומרי המודרני, לאנשים קשה מאוד למצוא את עצמם; כמעט כל נפש מנסה למלא את תפקידו של מישהו אחר, מבלי להבין את ייעודו האמיתי.

אדם ההולך בדרך שקרית, הלא מיועדת אליו, נתקל במכשולים רבים ועושה טעויות רבות. ברם, תוך התעלמות מהרמזים ומהאזהרות של הגורל, הוא ממשיך בניסיונותיו הלא מוצלחים לתפוס את מקומו של מישהו אחר. אדם מתחיל להרגיש שמצבם של אחרים טוב משלו, והוא מקנא באחרים: לאלה העשירים יותר, החזקים יותר, היפים יותר ממנו, לבעלי שלטון ותהילה.

במקום להשתדל לחשוף את טבעו הפנימי ואת כישרונו משלו, אדם מפנה מאמצי על להשגת מטרה מבוקשת, שהיא מטרה כוזבת: למעשה היא מטרתו של מישהו אחר. לרוב זה מוביל לכישלונות, טינה, שקרים, צביעות, קנאה, תוקפנות ואלימות כלפי אנשים אחרים ולחברה בכלל. כל התהליך הזה יכול להיקרא פתולוגי, והוא זה שעלול להוביל לסוכרת מסוג 2, בה מתרחשות תחילה גירוי היתר של מאניפורהצ'אקרה ואח"כ התשתה המלאה.

גם שורשיה של סוכרת מסוג 1 טמונים בחוסר הבנה ובבורות. לדאבוננו, בשל היעדר הידע הדרוש וחוסר היכולת לאהוב נכון, חלק מההורים מנסים לכפות על ילדיהם את החזונות, החלומות והסטראוטיפים שהם לא מימשו בעצמם. הם אינם מבינים כי בדרך זו הם שוברים את הנפשות השבריריים, שלא מסוגלים להתגונן, ועל ידי כך הם, באופן לא מודע, מקנים לילדיהם את הסוכרת מסוג 1. במקרה כזה, מאניפורהצ'אקרה נחסמת.

למרות התפקיד המשמעותי שממלאים גורמים קארמיים ותורשתיים בהתפתחות הסוכרת, אי אפשר שלא לציין את חשיבותם של גורמים חיצוניים התורמים להופעת מחלה זו. נגיפים של אדמת, חזרת, צהבת, וכמה נגיפי אדנו יכולים למלא תפקיד משמעותי בהופעת סוכרת מסוג 1. ככלל, בזיהומים אלה מתרחשת התקפה אוטו-אימונית של לימפוציטים B על תאי בטא של הלבלב, הנגרמת מתפקוד יתר של בלוטת התימוס מהסיבות הבאות:

1. חוסר אהבה וחסימה של צ'אקרת הלב (אנאהאטה).

2. מצבי לחץ בודדים או חוזרים שבהם קורטיקוסטרואידים, המשתחררים בעקבות אדרנלין, מסוגלים להפחית את תפקוד התימוס.

3. עישון פעיל וסביל. סיגריה מעושנת אחת מדכה את תפקוד התימוס למשך 30-40 דקות.

4. ההשפעות המזיקות של מכשירים בעלי קרינה אלקטרומגנטית בתדירות גבוהה: טלפונים סלולריים, מחשבים, טלוויזיות, תנורי מיקרוגל וכו '.

השמנת יתר ומצבי לחץ נחשבים לגורמים העיקריים של הסוכרת מסוג 2.

עם גורמי השמנת יתר, נמנים כדלקמן:

1. צריכה מתמדת של פחמימות המעוכלות בקלות, אותן מכילות מוצרי אפיה, סוכריות וממתקים אחרים, בננות, תפוחי אדמה "ישנים", תבשילים מסולת וקמח תירס או מחיטה צעירה.

2. מצבי לחץ והפרות סדר היום. למרבה הצער, כיום אנשים מונעים לרוב לא על ידי השכל הישר או הלב, אלא על ידי התודעה, הנמצאת תמיד במצב של חרדה, השקועה ברצונות חומריים אינסופיים ובמרדף הבלתי פוסק אחר סיפוקם.

3. פעילות גופנית לא מספקת ואורח חיים דל תנועה. חשוב לדעת כי שרירים מסוגלים לספוג ולעבד את הגלוקוזה פי 5-10 יותר מאשר הכבד. כעת פתולוגיה כמו כבד שומני די שכיחה כבר בקרב בני 30 והלאה.

עם פעילות גופנית סדירה (לפחות 15-30 דקות ביום), מסת השריר יכולה להבטיח את קליטת הכמות הדרושה של גלוקוזה.

שילובם של גורמים חיצוניים, קארמיים ותורשתיים בגיל העמידה ובגיל הזהב, עלול לגרום לאובדן רגישותם ואף לירידה במספרם של קולטני האינסולין, וכתוצאה מכך רמת הסוכר בדם תתמיד לעלות.

בנוסף, עם הגיל פוחתת הסינתזה של הורמון הגדילה של בלוטת יותרת המוח, שמשמש במידה מסוימת אנטגוניסט של אינסולין. זה מוביל לעלייה במסת רקמת השומן בהשוואה לרקמה השרירית. ההיפר-אינסולינמיה בהכרח גורמת להפטוזיס שומני ולפגיעה ברגישות של קולטני תאי הכבד לאינסולין.

בגוף הנשי, עם הגיל עולה הסינתזה של אסטרוגנים, המגדילים את מחסן תאי השומן והגורמים לחדירת עודף האינסולין לדם. לאחר גיל המעבר, מסתמנת ירידה חדה בסינתזה של הורמון הגדילה, מה שבהכרח מוביל להיפר-אינסולינמיה. בשל תהליכים הטבעיים האלה הקשורים לגיל, הנשים נחשפות יותר לסוכרת מסוג 2.

כמובן, קל יותר למנוע מחלה מאשר לרפא אותה. לכן לאנשים, במיוחד אלה הנמנים עם קבוצות בסיכון, חשוב מאוד לנהל אורח חיים בריא ולשמור על תזונה נכונה. רצוי ביצוע סדיר של פאנצ'אקארמה בהדרכת מומחה מנוסה, ואחריה שימוש בטוניקות (ראסיאן) התומכות והמשקמות את הבריאות. פאנצ'אקארמה היא שמה של התוכנית העתיקה לטיהור והתחדשות הגוף, הכוללת גם טיהור התודעה והשכל.

אם אדם כבר חלה, איורוודה ממליצה על בחירה פרטנית של טיפול עם תיאום קפדני בין תוצאות האבחון וסוג של גוף החולה.

תמיד מומלץ להתחיל את הטיפול בהכנת תוכניתם של אורח החיים והתזונה הנכונים, עליהם יש לשמור בקפידה. מדענים הוכיחו שטיפול ביוגה ותרגול פראנאיאמה מסייעים בייצור האינסולין ומשפרים את רגישות הרקמות לפעילות האינסולין הודות להמרצת השרירים והלבלב.

טיולים רגליים יומיים מועילים למדי. ההערכה היא שעל איש מבוגר ללכת בקצב מתון למשך את כמות הדקות שתואמת לגילו. יסייע גם המצבור המעוצב באופן פרטני של טיפול יוגה ופראנאיאמה עם נשימה דרך נחיריים לסירוגין (נאדי שודאנה).

רצוי להוציא מהדיאטה בשר אדום (כבש, בקר ובשר חזיר), שומנים, עור עופות, כבד, מוח, כליות, נקניקיות, קוויאר, שמנת, מרגרינה, מוצרים המכילים סוכר, מוצרים מחיטה מזוקקת, סולת ותירס, צ'יפס ופופקורן, בננות, תפוחי אדמה "ישנים", סלק, חלב, גהי, ענבים, תפוזים, קפה, משקאות מוגזים מתוקים, תה שחור חזק, בירה, שמפניה, ליקרים.

מומלץ לאכילה: מוצרים בעלי טעם מר או מריר-חמצמץ, ירקות עליים, חרדל או שמן חרדל, שעורה, כוסמת, קינואה, אורז "ישן", מוצרי חלב בתוספת קצת ג'ינג'ר וכורכום (לא בערב), גבינות דלות שומן, קטניות (מונג דאל, שעועית מאש, אזוקי, לוביה, עדשים), שעועית ירוקה, אורז חום מלא, קישואים, דלעת, מלפפונים, לפת, אגוזים, קצת פירות (חבוש, רימונים, אשכוליות, פומלית, פסיפלורה, תפוחים, אגסים וקיווי מומלצים במיוחד) ופירות יער (במיוחד אוכמניות, תות עץ, אוכמניות אדומה ופטל שחור).

אף על פי שככלל צריכת סוכר בסוכרת לא מומלצת, מותר לאכול דבש טבעי שלא עבר חימום.

הפרק המינרלוגי המתאר טיפול באבנים ובמתכות, ממליץ לענוד ספיר צהוב וטופז צהוב במסגרות זהב על אצבע היד הימנית. ההערכה היא שזה, יחד עם ביצוע תפקידים אחרים, יסייע לשפר את חילוף החומרים הפחמימי.

ההטלה הסדירה של צמחי מרפא, תבלינים ונוסחאות שנקבעו על ידי רופא איורוודי, חשובה מאוד. מבין העשבים והתבלינים של הפעולה הכללית, כורכום מכוונת את תפקודם הלבלב והכבד בצורה הטובה ביותר; כורכום מועיל במיוחד בשלב הראשון של סוכרת. אותו מטילים בצורת אבקה (1-3 גרם פעמיים-שלוש ביום) עם מיץ אלוורה. גם ג'ימנמה (גורמאר), חילבה יוונית (שאמבאלה), פלפל שחור, עלה דפנה, ג'ינג'ר, אספרגוס, דלעת מרה (קארלה) וארטישוק ירושלמי יעילים נגד סוכרת, והדבר אומת על ידי מחקרים מדעיים מודרניים. במקרים קשים יותר, שילאג'יט (מומייו) משמש התרופה האיורוודית העיקרית. בהשמנת יתר, שעל רקעה לעתים קרובות מתפתחת סוכרת מסוג 2, טריפאלה גוגול ומור עוזרים היטב.

בסוכרת התלויה באינסולין,יעילה גם מארמאתרפיה – נגיעה במארמות (נקודות ביו-אנרגטיות). כמו כן מומלצים טיפולים איורוודיים מסוימים, כגון שירודהארה לפחות פעמיים בשבוע. עיסוי טיפולי באמצעות עשבי מרפא ללא שימוש בשמן (אודווארטאנה) יאיץ את תהליך הריפוי.

הטיפול בסוכרת מסוג 1 יכול להועיל רק במהלך השנה הראשונה מתחילת המחלה, גם אם למטופל כבר נקבע אינסולין. שימוש ממושך בטיפול בתחליפי הורמונים מוביל בהכרח להתנוונות מוחלטת של תאי הבטא של הלבלב. במקרה זה, טיפול בשיטות איורוודיות יהיה משלים על מנת למנוע סיבוכים אפשריים (פגיעה בעיניים, בכליות, בכלי הדם של הלב ושל הגפיים התחתונות, הסרת קטואצידוזיס) ולהקטין את מינון האינסולין עד לרמה מינימלית. באופן טבעי, יש צורך במעקב מתמיד אחר רמות הגלוקוזה בדם ובשתן כדי לתמרן ביישומם של צמחי המרפא ותוספי התזונה. טיפול מקיף נקבע במקרה הראשון עד להחלמה מוחלטת, ובמקרה השני – לכל החיים.

סוכרת מסוג 2 באיורוודה נחשבת ברוב המקרים למחלה הניתנת לריפוי, פרט לשלב האחרון, כאשר מתרחשת אטרופיה מוחלטת של איי לנגרהנס.

הטיפול בסוכרת מסוג 2 הינו תהליך די ארוך. הנוסחאות הצמחיות שנקבעות בסוכרת כזאת, צריכות להיות מכוונות בעיקר להשבת תפקודם של הכבד וקולטני האינסולין, להפחתת מסת השומן ולהסרת עודפי הגלוקוזה. התעמלות בשיטת סז"א, טיפול ביוגה, צ'יגונג, טאי צ'י ישפיעו כאן באופן יעיל ומהיר עוד יותר מאשר, למשל, ריצה קלה.

לסיכום, ברצוני להדגיש שוב את חשיבותם של החיפוש הרוחני אחר ייעודו האמיתי של כל אדם ושל מימוש כישרונותיו המירבי. בלי זה, הטיפול בסוכרת של כל סוג באשר הוא נידון לכישלון.