Skip to content

סיבות למחלות

הבנה איורוודית של מהות מחלה שונה מאוד מהמושגים בעניין היווצרות המחלות שרווחים ברפואה הקונבנציונאלית המודרנית.

הינה דוגמה אחת. למרות שאיורוודה מכירה בכך שחיידקים, וירוסים, פטריות ומיקרואורגניזמים אחרים החיים בגוף ובסביבה יכולים להשפיע בצורה פתוגנית על בני אדם, היא לא רואה בהם את המקור העיקרי למחלה. מדוע אדם אחד חולה כאשר השני, באותם תנאים, נשאר בריא? אילו עוד גורמים משפיעים על הנטייה למחלות ולהתפתחותן?

כיום ישנן קבוצות רבות של אנטיביוטיקות וחומרים אנטיספטיים נוספים ההורסים ביעילות את המיקרואורגניזמים הפתוגניים. עם זאת, בחלק גדול מהמקרים (למשל, בזיהומי עור, זיהומים אורוגניאליים, שחפת וכו') המחלה לעתים קרובות חוזרת. טיפול אנטיבקטריאלי ואנטי- דלקתי, כידוע, עובד רק לזמן מסוים. אך היא אינה מסירה את חולשת מערכת החיסון ואת הנטייה שלה למחלה מסוימת לפי גורמים אינדיבידואליים, גיליים, עונתיים ואחרים. עובדה זו ממחישה בבירור את אי-השלמותה של השקפתה האלופתית על מקורות המחלה. כדי לקבוע את הגורם האמיתי למחלה, עלינו לראות את התמונה המלאה, ההוליסטית של התהליך.

כדי לענות על השאלה – מהן הסיבות למחלות – באופן מקיף, עלינו לברר מהו האדם. זה לא רק גוף פיזי. וגם מחלה אינה רק תהליך פיזי. איורוודה סבורה כי אדם הוא שילוב של ארבעת המרכיבים: נשמה, שכל, חושים וגוף פיזי. בריאותו ואושרו של אדם, כמו גם מחלותיו והיווצרותן, תלויים בכל ארבעת ההיבטים הללו. השכל נחשב כאן לגורם המפתח. דווקא מצב השכל שיכול להשפיע על חוזקן וחולשתו של הגוף, על עמידותו בפני גורמים מזיקים שונים העלולים להוביל למחלה זאת או אחרת.

להלן שלושת הגורמים העיקריים למחלות על פי איורוודה:

– טעות שכלית.

– שימוש לא נכון בחושים.

– השפעת שינויי האקלים.

איורוודה מחשיבה את הטעות השכלית (פראג'ניה אפאראדהה) לסיבה העיקרית למחלות. הטעות החמורה ביותר של השכל היא שאדם לא רואה את עצמו כיישות הוליסטי, הקשורה ביחסים חסרי גבולות עם כל מה שטמון באופיו האמיתי. מסתבר שהשכל מגביל את עצמו ומציב לעצמו מחסומים במקומות שהם לא קיימים.

בנוסף, מרבית האנשים אינם מודעים לבחירתם במצבי חיים רבים בגלל חוסר ידע נחוץ. הדגמים ההתנהגותיים, כמו גם מערכת האמונות האופיינית לתרבות המודרנית, אותם רכשנו במערכת החינוך ובבית, רחוקים מלהיות נכונים; הם מחמירים את השלכות אובדן הקשר הטבעי בין השכל למקור הידע הטהור.

טעויות שכליות נוצרות כבר בגיל צעיר ותורמות להיחלשות הדרגתית של הבהירות, ההבנה, התמימות והשמחה שבשכל (המרכיב סאטווה). בעקבות היחלשות המרכיבים החשובים הללו, אנו מאבדים את היכולת להבחנה נכונה ובריאה. ברגע שזה קורה, השכל שלנו מתחיל לעשות טעויות שונות, לפעמים גורליות. ביניהן טעויות יסודיות, כמו בחירת מזון וקו התנהגויות הסותרים את האיזון הטבעי והעבודה ההרמונית של האיברים ומערכות וגוף, ואת ההרמוניה בין אדם לסביבתו. ההחלטות השגויות בהכרח מתנגשות עם חוקי הטבע ואלוקים, ולמעשה מהוות פשעים נגד בריאותנו. על ידי יצירת חוסר הרמוניה ביחסינו עם הטבע, אנו יוצרים בכך חוסר הרמוניה פנימית, שהתוצאה הטבעית היא מחלה. השכל נחלש, והבחירה השגויה מביאה מחלה.

בואו נחשוב על השיכרות והעישון הנפוצים כל כך בחברה המודרנית. על כל חפיסת סיגריות ניתן לקרוא אזהרת בריאות ברורה. כולם יודעים שאלכוהול וטבק גורמים למספר מחלות קשות. למרות זאת, רבים ממשיכים לשתות ולעשן – ומזיקים לעצמם ולסובבים.

השימוש לרעה בחושים מתרחש כך. לאחר שהשכל מאבד את המרכיב הסאטווי, הוא לא מסוגל לקבל החלטות נכונות התומכות בחיים הבריאים והמאושרים, והאדם מתחיל ליישם את חושיו לרעתו. לטענת איורוודה, שימוש לרעה בחושים הוא הגורם השני למחלות.

להלן שלוש אפשרויות להפרות ביישום החושים: עודף חושים ורגשות, גירעונם, וחושים ורגשות מעוותים. שימוש לרעה בחושים מחליש ומחסל שכל וגוף עוד יותר. מכך מחמיר חוסר האיזון, מופרעת הרמוניה של חיים ונוצרים רעלים (אמה) בשכל, ברגשות ובגוף.

אמה שנוצרת, פוגעת ביכולת הגוף לתפקד באופן מתוזמר ויעיל. ההסתגלות האישית והטבעית של האדם הולכת לאיבוד. הוא אינו יכול עוד להסתגל כראוי לשינויים באקלים או בעונה, הוא אינו מגיב נכון לצרכי הגוף הנובעים משינויים עונתיים ואקלימיים בסביבה. כתוצאה מכך בגוף נוצרים רעלים נוספים – יותר ויותר זרעים של מחלות.

באיורוודה חוסר היכולת של הגוף להסתגל לתנאים חדשים נקרא פארינאם שמשמעותו "השפעת היסודות על הגוף". הוא נחשב לגורם השלישי למחלות.

למרות העובדה שהגורם העיקרי למחלה הוא שגיאה של אינטליגנציה (פראג'ניה אפאראדהה), גם שאר הגורמים הנ"ל מפרים את המערכת ההרמונית של גוף האדם. כאשר מקצבי חיינו אינם תואמים את מקצבי הטבע, לחץ, עיכול לקוי וחוסר איזון מהווים את התוצאה ההגיונית.

ברגע שמופר האיזון בעבודת הגוף, גדל העומס על מה שמכונה "אש העיכול" (יאטהאר אגני), וכתוצאה מכך גם על "האש הפנימית" ההכרחית לחילוף החומרים ולהתחדשות של כל רקמות הגוף (דהאטו אגני). אש העיכול המוחלשת לא יכולה לעכל את המזון מספיק טוב, וכתוצאה אנו לא קולטים מספיק חומרים מזינים וויטמינים הנחוצים לגופנו. מזון לא מעוכל הופך לרעלים. וכשהרעלים מצטברים ברקמות הגוף, על רקע מחסור החומרים המזינים עקב העיכול המופר, החסינות שלנו פוחתת. בגוף מתחילים להתרבות וירוסים וחיידקים הגורמים למחלות זיהומיות וניווניות שונות.

איורוודה מבחינה בין ששת השלבים להתפתחות המחלה (שאט קרייה קאל). הרבה לפני שמופיעים הביטויים החיצוניים הראשונים, רופא איורוודי כבר יכול להכיר ולהפסיק את התפתחות המחלה. הגורמים העיקריים להתפתחות המחלה הם כמות הרעלים (אמה) בגוף וחוסר האיזון הפעיל (דושה גאטי).

השלב הראשון של המחלה נקרא שלב ההצטברות (סאנצ'איה). בשלב זה אמה, הנוצרת מעיכול לקוי, נאספת בדרכי העיכול. שלב זה בא לידי ביטוי בתסמינים לא משמעותיים, אך די נתונים להבחנה. עם זאת, אדם כמעט ואינו מגיב לתופעות הקלות הללו, מכיוון שהם בעצמם נעלמות כעבור שעות אחדות.

חשוב מאוד להבין שכל התסמינים יכולים לדווח לנו על חוסר איזון פיזיולוגי. חשוב לא לשכוח להקשיב לקול גופנו! כשאנו מדכאים או מתעלמים את בקשות גופנו, אנו כביכול מזמינים את המחלה להתיישב בו.

השלב השני של המחלה נקרא פראקופה שמשמעותו "תסיסה". גם לה אין תסמינים קליניים בולטים, אך רופא איורוודי מנוסה יכול לאתר את הנוכחות של אמה באמצעות הדופק ולתת את ההמלצות האישיות הנדרשות שיעצרו את התפתחות המחלה. אך ברגע שאנו מרגישים טוב יותר, לרוב שוכחים על הצורך לשנות את הדיאטה ואת אורח החיים שלנו וממשיכים להתעלם מסימני האזהרה שהגוף שולח לנו. אנו ממשיכים לצבור רעלים (אמה). בסופו של דבר הכמות הופכת לאיכות. אמא מתגרה, כלומר הופכת לפעילה יותר במקומות ההצטברות שלה (דרכי העיכול), והשלב השלישי מתחיל.

השלב השלישי של המחלה נקרא פראסארה. מילה זו נגזרת מהפועל "להתפשט". הרעלים שהציפו את מקום היווצרותם (דרכי העיכול), מועברים לרקמות (דהאטו) יחד עם חומרים מזינים בתהליך הפצתם (דושה גאטי). תנועה זו מחללים למבני רקמות עמוקים יותר ובחזרה, מתרחשת בדרך כלל פעמיים ביום. לאחר שאמה הכבדה "מתנחלת" ברקמות (דהאטו), הדביקות שלה מונעת את החזרתה לדרכי העיכול. הרעלים מתחילים בהדרגה להספיג את כל רקמות הגוף.

בשלב הרביעי של המחלה (סטהאנה סאמשראיה, שפירושו "מיקום"), הרעלים מתיישבים ברקמות המוחלשות והחולות, במקומות בעלי חסינות מופחתת. שם הם גורמים להפרעות תפקודיות ומבניות. בשלב זה המחלה כבר מוצאת את מקומה הקבוע ומתחזקת בגוף.

אילו רקמות בדיוק יהפכו למעון לרעלים – זה תלוי במספר סיבות אינדיבידואליות. זה יכול להיות גם תורשה, גם השפעת אורח החיים, גם התזונה בעבר, גם לחץ, זיהום כימי, קרינה ופגיעות פיזיות. שילוב בין הגורמים הנ"ל משמש סיבה לפגיעה ברקמות אלה או אחרות.

בשלב החמישי – ויאקטה, מופיעים כבר תסמינים גלויים הנראים לכולם. כעת ישנה תמונה קלינית ברורה של המחלה, המשמשת לרפואה המערבית לצורך אבחנה. אך מכיוון שברפואה המודרנית אין בדרך כלל הבנה מדויקת ומלאה של סיבות למחלה, הטיפול נועד לרוב להיפטר מהתסמינים ולא משורשי המחלה. גם אם ניתן להקל באופן זמני על מצב המטופל, המחלה בדרך כלל חוזרת או מוצאת דרך אחרת להתגלות.

השלב השישי והאחרון נקרא בהדה – "דיוק, בידול". בשלב החמישי ניתן לבצע אבחנה כללית, אך בשלב השישי – אבחנה דיפרנציאלית, מדויקת. בשלב זה נראית תמונה קלינית מפורטת וברורה. שלב זה מאופיין בהפרה קשה של תפקוד הרקמות והאיברים ופגיעה קשה, לעיתים בלתי הפיכה, בגוף. בשלב בהדה מחלות רבות כבר לא ניתנות לריפוי, יש להן סיבוכים.

אי לכך, על מערכות בריאות וחינוך ללמד אנשים את אמצעי מניעת המחלות ואת אורח החיים הבריא החל מבית הספר היסודי. אם אדם יודע איזה אוכל ואיזה אורח חיים מתאימים לו בהתחשב לתכונות גופו, הוא יוכל למנוע את המחלות. הרי תמיד קל יותר למנוע מחלה מאשר לרפא אותה.